מסלולי טיול בנתיבות
פרק קק"ל ע"ש הבאבא סאלי
במשך דורות היתה שושלת אבו חצירא למקור הברכות, התפילות, הישועות, הסגולות והכמיהות לארץ הקודש. עם עלייתו של רבי ישראל אבו חצירא לארץ הקודש הפך ביתו בנתיבות לתל תלפיות, כך בחייו וכך במותו.
לקברו הקדוש של רבי ישראל אבו חצירא בנתיבות עולות משפחות רבות, המבקשות מהצדיק כי יתפלל לישועה ולברכה. הפארק מנציח את מורשתן הרוחנית והתרבותית של קהילות יוצאי צפון אפריקה ומשמש את עולי הרגל הנוהרים מכל קצות תבל.
למקום של כבוד בפארק זכתה קהילת צפון אפריקה. ברחבת יהדות צפון אפריקה, המשתרעת על פני קילומטרים רבים, תוכלו להלך בשבילי מרקש, מכנס, ברט, ותפיל אלת. לצד הנצחת מורשת הקהילות מצויים השבילים והשערים, הדרכים והמשעולים, הכיכרות והכתלים, השדרות והגנים, וכולם מוקדשים כזיכרון נצח לבני הקהילות בשושלת ההדר של יהדות צפון אפריקה. בעיצוב הפארק שולבו יסודות ארכיטקטוריים אנדלוסים וצפון אפריקאיים. במרכז הפארק "חמסה" הבנויה מעצי דקל המאפיינים את שולי הסהרה.
הפארק הינו נדבך חשוב בהקמת המרכז העולמי ליהדות צפון אפריקה בנתיבות, פרויקט חשוב עליו מנצחת הקרן הקיימת לישראל, ביוזמת עיריית נתיבות.
קבר הבאבא סאלי
תושביה הראשונים של נתיבות היו עולי צפון אפריקה שומרי תורה ומצוות ופרנסי הישוב הזמינו את הרב להתיישב עימם בנתיבות. אחרי שהתברר להם כי נתיבות וסביבתה נכללים בתחום קדושת ארץ ישראל, החליט הרב להתיישב בנתיבות. אנשים רבים צבאו על ביתו להתייעצות ולתרומה והרב השתדל מאוד למלא אחר מבוקשם של האורחים הרבים שהגיעו אליו ממרחקים. במותו הפך קברו לאתר חשוב לעלייה לרגל ומידי שנה מגיעים כ- 500,000 מבקרים לאתר הקדוש לתפילה ולהילולה.
תל בוהו
חורבת בוהו מצויה ממערב לנתיבות ועליה נבנו בית העלמין וציון קברו של הבאבא סאלי. הצד המערבי של החורבה עדיין טומן בחובו שרידי עבר - שרידי יישוב, שרידי תרבות חומרית ובורות מים מן התקופה הביזנטית. בין הממצאים באתר חלקי שיש ששימשו כנראה כבנין ציבורי מרכזי או פולחני; ריחיים של חמור וכלי שחיקה מבזלת, ששימשו את התרבות החקלאית; אבני פסיפס; שרידי בית יוצר לכלי חרס ובורות מים בצורת פעמון. בורות המים היוו פתרון לבעיית המים באזור בתקופה הביזנטית. המתיישבים בנו בורות מים פרטיים לאיסוף מי הנגר העילי וכך התאפשרה התיישבות ופעילות חקלאית ענפה ששרידיה נחשפים בחורבות בוהו. הבורות נבנו בחצר הבית ובדרך כלל בצורת פעמון, הם דופנו וטויחו בדפנות ובכיפת הבאר היה פתח שאיבה מרובע. פתרון מצוקת המים בתקופה הביזנטית הביא בצידו פריחה יישובית חד פעמית בקורות האזור.
המרכז הרוחני לעולי אתיופיה
המרכז הרוחני לעולי אתיופיה נבנה בסמוך לכיכר יהדות פילדלפיה, על שטח של כ- 600 מ"ר. מראהו החיצוני בצורת משושה ועליו חופות כנפיים היוצרות צורת מגן דוד. במבנה 2 אגפים: האחד משמש כבית כנסת והשני כאולם רב תכליתי לאירועים על פי מסורת העדה, וכן משרדים, חדרי לימוד, חדר אומנות ועוד.
האומנות באתיופיה הייתה חלק ממציאות החיים. האתיופים יצרו כלים לעצמם, כלי בית וחפצי נוי. החימר והחול שהיו מצויים בסביבתם בשפע היו האמצעים בהם יצרו את הכלים. האומנות לא נלמדה במוסדות חינוך, אלא עברה בירושה מאם לבת. התושבים ויתרו על שרפת הכלים ולכן הבלאי היה עצום והיה צורך תמידי ללוש וליצור כלים נחוצים לבית. מלאכת הקדרות אפיינה את עיסוק היהודים מפני שנמנעה מהם גישה לאזורים מתועשים, וכך נשתמרה מלאכה זו בידיהם. בקרב הקהילה האתיופית ישנן אומנויות נוספות כמו קליעה בקש ובחוט רפיה, רקמה וכ"ו, שבאים לידי ביטוי בבית הקהילה.
כיכר יהדות פילדלפיה
פרויקט שותפות 2000 של הסוכנות היהודית הוקם כדי ליצור אינטגרציה כלכלית וקהילתית של הישובים העירוניים עם הישובים הכפריים באזור, תוך שיתוף קהילות מן התפוצות. התכנית באה לגשר על שוני תרבותי, הבדלי שפה ותנאים פיזיים. הפרויקטים המרכזיים שהתפתחו באזור הם: פרחי עלייה, תכנית שגרירים העוסקת בחילופי משלחות נוער ובוגרים, מרכז לאנגלית, תיעוד קהילתי ועוד. הכיכר היא אות הוקרה לקהילת פילדלפיה, המגשרת בין השכונות הוותיקות לשכונות החדשות. הכיכר נחנכה בשנת 1998 במעמד ראשי קהילת פילדלפיה, ראש העיר ואישי ציבור מהארץ ומהעולם.
כיכר הגיבורים היהודים
מאות גנרלים יהודים לחמו במלחמת העולם השנייה במסגרת הצבא הסובייטי. ברוסיה של אז הייתה קהילה יהודית בת 3.5 מיליון נפש, כחצי מיליון מהם שירתו בצבא הסובייטי וכ- 200.000 נפלו בקרבות מול האויב. על אדמות רוסיה התנהלו הקרבות הגדולים נגד גרמניה הנאצית. כאן בנתיבות נקבצו ובאו לוחמים אלו, זקופי קומה אל העבר, מיישירים מבטם על העתיד ומקימים בית בהווה. סיפורי הגבורה המובאים מהלוחמים בנתיבות מהווים נכס של מורשת שיש ללמוד וללמד. כיכר זו נבנתה לכבודם של לוחמים אשר ליבם פעם אל ארץ רחוקה, אל כותל הדמעות. כיכר בדמות יד נחצבה כאן בנתיבות - כאות זיכרון והוקרה לגיבורים רחוקים.
בית כנסת אל ג'רבה
בית הכנסת ליוצאי ג`רבה נוסד בשלהי שנות ה- 70 והוא העתק של בית כנסת "אל ג`רבא" באי ג`רבה שבתוניס. רבים מיוצאי ג`רבה ראו בו תחליף לבית המקדש בירושלים. בית כנסת זה נוסד ע"י רבה של נתיבות הרה"ג רפאל צבאן, שהיה ממעצבי בית הכנסת חשוב זה. בל"ג בעומר נוהגים מתפללי בית הכנסת לצאת בהילולה גדולה לבית הכנסת, שלובש חג. בצהריי היום מתקיימת תהלוכה חגיגית סביב המנורה, שמקושטת לכבוד החג. בתופים ובמחולות, בשירה ובפיוט מגיעים תושבי נתיבות לבית הכנסת. לארון הקודש שבעה פתחים, כנגד שבעת ספרי התורה, שמוצאים בליל יום הכיפורים בתפילת "כל נדריי". לצד בית הכנסת נבנתה סוכה, המשמשת את ציבור המתפללים בימי חג. העיצוב הפנימי וסגנון הישיבה בבית הכנסת מאפיינים את בתי הכנסת בג`רבה בפרט ובצפון אפריקה בכלל.