תואר יקיר העיר בתחום דור המייסדים וראשוני העיר

נולד בשנת 1931 במרוקו.נשוי למרים, אב ל-11 ילדים וסב ל-27 נכדים כ`י. בשנת 1956 בהיותו בן 25 עלה ארצה יחד עם משפחתו הצעירה והיה בין מייסדי וראשוני המתיישבים בעיירה נתיבות. בשעת לילה מאוחרת הגיעה משפחת לוגסי במשאית לנתיבות. סביב גדלו שדות חיטה שכיסו את מלוא העין ובינותם ביצבצו מספר פחונים ששימשו בית לראשוני המתיישבים. המראות הבלתי מלבבים גרמו למרד בין העולים החדשים שחלקם סירבו לרדת מהמשאיות אבל מסעוד לוגסי היה בין חלוצי היורדים מהמשאית ונתן את האות לייתר עמיתיו העולים. "הגענו לארץ ישראל, עליה חלמנו ועכשיו שהגשמנו חלום – מה לנו כי נלין", הוא אמר להם בפנים חמורי סבר.

משפחת לוגסי על 6 נפשותיה נכנסה ל"פחון" בגודל של 15 מ"ר ובתום 11 חודשים מגורים הם עברו למבנה קבע אותו בנו בעצמם. עד מהרה נתגלה מסעוד לוגסי כמנהיג נמרץ של ראשוני המתיישבים. בתחילה הם עבדו בהכשרת הקרקע לבניית בתים חדשים ותושייתו של מסעוד זירזה באופן משמעותי את העבודה. לוגסי היה בין ראשוני המתיישבים שהצטרפו לפעולות הגנה על הישוב, אחרי שלמד להשתמש בנשק.

עם הכשרת הקרקע גוייס מר לוגסי לעבודת בניה – מקצוע שנחשב באותם ימים לאטרקטיבי בקרב העולים במיוחד על רקע העובדה שבניגוד לעובדי החקלאות שעבדו מספר ימים בחודש, עובדי הבנייה עבדו באופן רציף. מסעוד לוגסי השתלם בכל מקצועות הבניה ובתוך שנה וחצי היה שותף לבנייתם של 350 בתים ברחובותיה הותיקם של נתיבות: ירושלים, אבוחצירא, רמב"ם, בר אילן, חי הכהן ואחרים. באותם ימים נבנה גם ביה"ס הראשון "נתיב יצחק". מסעוד לוגסי המשיך לעבוד כשכיר עד שנת 67 ובכל הבתים והמבנים הציבוריים שנבנו אז הוא הטביע את חותם מקצועיותו והוא נבחר לאיגוד פועלי הבניין בת"א. בשנת 67 הוא פנה לדרך עצמאית ונחשב לבר סמכא בתחום הבניה שרבים מהגופים הציבוריים והקבלנים שיחרו לעצותיו המקצועיות והמועילות. הוא עבד עם קיבוצי הסביבה אשר רחשו לו כבוד ואהבה על מקצועיותו ולימים ערכו לו רכזי הבניה בכפר עזה מסיבת פרידה מפוארת עם פרישתו לגמלאות. מסעוד לוגסי קשר את גורלו עם העיסוק בבנייה מתוך תחושת שליחות והכרה בצורך ההכרחי לבנות את הארץ ולחזק את שורשי קיומנו בארץ ישראל. למרות שחלה באקזמה הוא סירב בעקשנות למצוות רופאיו, שהציעו לו 65% נכות והמשיך לעסוק בבניין הארץ, עד שנתרפא.

מסעוד לוגסי נרתם להקמתה של "החברא קדישא" בנתיבות שכינוס היסוד שלה נערך בביתו יחד עם אליהו אילוז ז"ל ושלמה אדרי ז"ל. מסעוד לוגסי, אשר השתכר יפה יחסית לאותם ימים מצא את הדרך לגמול חסד עם משפחות נזקקות, שעה שהיה קונה מהם סנדקות ב-500 ל"י שהשתוו למשכורת של חודשיים בחקלאות. מסעוד התנדב להג"א של אותם ימים וסייע רבות בהגנת הישוב בטרם מלחמת ששת הימים.

מסעוד לוגסי הוא איש משפחה חם שהתמסר לחינוך ילדיו ודירבן אותם להשכיל, ללמוד אבל בעיקר להיות אנשים ערכיים מלאי אמונה, יושר, אמינות, אהבת הארץ ומסירות הנפש למענה.


על כל אלה נמצא מר מסעוד לוגסי ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.